<h1>הרוקח סימן רפ"ה</h1>
<h2>דף ל.</h2>
אם נפל בשר יבש בקדירה בפסח או דגים מלוחים ויש אומרים אף [על] פי שלא נזהרו במליחתן מן החמץ מאן לימא לן שהיה בו חיטים כשמלחן. ומצאתי בשם רבינו שלמה בשר יבש שלא נזהרו במליחתו וכמו כן גבינה מותר לאוכלו בפסח דאפילו למאן דאמר חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור דמשמע במשהו הני מילי דאיתיה בעיניה דקנסינן ליה משום דעבר בבל יראה אבל על ידי תערובות שלא נעשה בשימור הבשר איכא למיחש שמא לא נזכר שיש בו חמץ ואינו אסור אלא בנותן טעם.
<h2>דף לט:</h2>
אסור לשרות מורסן בפסח כאמרינן בפרק כל שעה, ואף על גב דאמרינן חולטין ברותחין לנו אסור שאין אנו בקיאין. ולא תשרה האשה מורסן לשוף בשרה שמחמץ ולא ילעוס חיטין על מכתו וכו'. ואין מניח קמח בתבשיל לפעמים לא בשיל שפיר ואתי לידי חימוץ. האפוי שבשלו מותר. הנותן לסוסים ומוציא ריר צריך לבער שמחמיץ כמו לא ילעוס חיטין. אם יש לו כבשים ומאכילן סובין חייב לבער דמשמע במס' מכות רירין הנופלין בעדשים דהוי משקה, ובשבת בפרק תולין (דף קמ"א) פרה אית לה רירי על כן צריך לבער מה שישאיר פן יחמיץ.
